לא הנפילה קובעת את ההמשך

ממש כמו ברכיבה על האופניים, לא הנפילה תקבע אם נמשיך לרכב או לא אלא הקימה והניסיון לעלות על האופניים ולרכב שוב…אני זוכרת היטב את הנפילות הרבות של ילדי כשלמדו לרכב, כמה זה כאב להם וכמה זה שבר את ליבי, אבל הבנתי שעלי להמשיך ולעודד אותם, כי ברגע שיתפסו את המיומנות הם יזכו בעצמאות וביכולת התניידות מהירה כמעט לכל מקום…ברור לי שכמה שכואבת מכת הנפילה שלי (ועלי להיתוודות שכל שבועיים הייתי מוצאת את עצמי בקריסה ובוכה כדי לפרוק את הקושי…) עלי לקום ולנסות שוב.

וכפי שברור, בדיוק כפי שילדי נפלו כל כך הרבה בניסיונותיהם הראשונים לרכב על האופניים, כך גם אני בהתחילת הדרך, ולמעשה בתחילתה של כל דרך חדשה ובכל תחילתו של נתיב חדש בתוך הכיוון הראשי, הנפילות הן רבות ואפילו “מגוונות”, הן מגיעות מכל מיני כיוונים ובכל מיני תצורות, אם זה בעלות כספית, אם זה במחיר המבוכה,  ואם זה במחיר ההערכה…ברור לי, אם כי קשה לי לקבל את זה, ככל שאצבור יותר ניסיון אוכל לרכב יותר ויותר רחוק, כי אחרי שלמדתי למצוא את שיווי המשקל עכשיו עלי לטפח את הכושר כדי להגיע רחוק יותר, כך עלי לטפח את היכולות כדי שאוכל לצמוח יותר, להציב לעצמי מטרות גדולות יותר וכמובן להגיע אליהן.